החלטה בתיק רע"ב 8100/11

           לפניי בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית המשפט לעניינים מנהליים מרכז, מיום 3.10.2011 (עת"א 8941-06-11, כבוד השופט א' טל) שדחתה את עתירתו של המבקש בה דרש כי יתיר לו שירות בתי הסוהר (להלן: שב"ס או המשיב), לאחר בדיקה מטעמו, להכניס לתאו קונסולות משחקים מסוג "סוני פלייסטיישן 3", מסוג "פי.אס.פי" או מסוג "אקס בוקס".

           בעתירתו טען המבקש - אשר שהה באותה העת בתנאי הפרדה זוגית בכלא השרון - כי בעבר הותר לאסירים לרכוש את קונסולת המשחקים מסוג "סוני פלייסטיישן 1" דרך מרכז המכר של המשיב. ואולם, התפתחויות טכנולוגיות הביאו לפיתוח המוצר ולהצגת דגמים חדשים ומתקדמים לאוויר העולם, ובכך הופסק ייצור הדגם שהותר על ידי המשיב כך שאינו ניתן להשגה עוד. לאור זאת טען המבקש כי יש לאפשר לו להכניס מכשיר חלופי, קרי את הדגם החדיש, תוך התאמתו לשימוש בתנאי מאסר ועל פי כללי המשיב.

           מנגד, בתשובתו לעתירה בבית המשפט לעניינים מנהליים הדגיש המשיב כי קונסולת המשחקים המבוקשת אינה נמנית על רשימת החפצים שמותר להחזיק בתקופת המאסר. לעניין זה הפנה המשיב לנספח א' לפקנ"צ 04.33.00 "החזקה, אחסנה ושינוע פריטי ציוד של אסירים". נוסף על כן, טען המשיב כי בבסיס הסירוב להכניס את הדגם המבוקש עומדים צידוקים ביטחוניים. המשיב הדגיש כי בדגם החדש הופיעו מאפיינים חדשים שלא התקיימו בדגם הראשון שהותר. כך למשל, בדגם החדש קיימת אפשרות חיבור לאינטרנט וישנה כניסת USB (אפיק טורי אוניברסאלי) שדרכה ניתן לחבר אביזרים נלווים לקונסולה, כדוגמת מודם קטן או כרטיס רשת זעיר. לגישת המבקש, ניתן לאפשר את כניסת הדגם החדש בכפוף לנטרול בלתי-הפיך של המאפיינים הנ"ל, אך מאחר ולא ניתן לעשות כן, אין להרשות את הכנסת המכשיר לבית הסוהר. לצורך ביסוס עמדתו זו, צירף המשיב חוות דעת ראש ענף אבטחה, בה הובעה העמדה לפיה הן קונסולת המשחקים מסוג "סוני פלייסטיישן 2" והן קונסולת המשחקים מסוג "סוני פלייסטיישן 3" אינן מאושרות לשימוש בבית הכלא. החשש המשמעותי ביותר שהוצג בחוות הדעת עוסק בקשיי השליטה והפעלת הבקרה על השימוש של האסירים בקונסולת המשחקים לצורך העברת מסרים שליליים לגורמים מחוץ לבית הסוהר.

           כאמור, כבוד השופט א' טל דחה את עתירת המבקש לאחר שקבע כי לא נמצא פגם בהחלטת המשיב שלא לאפשר את הכנסת קונסולת המשחקים המבוקשת.

           מכאן בקשת רשות הערעור שלפניי.

           לגישת המבקש, שגה בית המשפט המחוזי בהחלטתו. המבקש טוען כי המשיב לא בדק ובחן באופן פיזי את המכשיר כנדרש. כך שמסקנתו, כך נטען, נתקבלה מבלי שמכלול הנתונים הרלוונטיים היו לפניו. המבקש תולה את יהבו על אמירות שיפוטיות שהובעו בהליכים אחרים שעסקו בסוגיה זו ממש.

           מנגד טען המשיב בתשובתו לבקשה למתן רשות הערעור שלפניי כי המבקש חדל להיות בהפרדה זוגית והוא הועבר לאגף רגיל בכלא רימונים. שנית, חוזר המשיב על הקושי שבהכנסת הדגמים החדשים של קונסולת המשחקים אל בית הסוהר במישור הבקרה על פעולות אסירים מאחר ואין אפשרות לנטרל התחברות לרשת ותקשורת עם גורמים חיצוניים באופן מוחלט. שלישית, מפנה המשיב אל החלטת בית המשפט המחוזי בעת"א 21800-09-10 (אליה אתייחס בהמשך) בה נדחתה בקשה זהה. רביעית, טוען המשיב כי יש לדחות את הבקשה על הסף מאחר ואין היא מסוג המקרים בהם ניתנת רשות ערעור שכן, כך נטען, היא אינה מעלה שאלה משפטית כללית או בעלת עניין ציבורי החורג מעניינו של המבקש.

דיון

           לאחר שעיינתי בבקשה, בתגובת המשיב, בהחלטת בית המשפט לעניינים מנהליים, ואף בהחלטות נוספות אליהן הפנו הצדדים, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות.

           הבקשה דנן אינה מעוררת שאלה משפטית בעלת חשיבות כללית החורגת מעניינו הפרטני של המבקש או המצביעה על נסיבות חריגות ויוצאות דופן המצדיקות מתן רשות ערעור על החלטה בעניין עתירת אסיר (ראו רע"ב 7/86 וייל נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 26.8.1986)). אומנם המבקש ניסה לנסח את בקשתו באופן שמציג אותה כמגלמת בתוכה שאלה משפטית חשובה וכללית הנוגעת לכלל אוכלוסיית האסירים, אך לא השתכנעתי שאכן שאלה כאמור עולה בעניינו.

           למעלה מן הנדרש אוסיף, כי אף לגופו של עניין לא מצאתי ממש בטענות המבקש. נראה כי השיקולים שהנחו את המשיב הם שיקולים ענייניים וההחלטה שנתקבלה על ידו היא סבירה. כך אף קבע בית המשפט קמא, ולא מצאתי שום פגם בקביעה זו.

           בטרם סיום, אתייחס להליכים שהתנהלו בעניין אבוטבול, אליהם מפנים המבקש והמשיב בטיעוניהם. בעע"א 3214/08 אבוטבול נ' שירות בתי הסוהר (טרם פורסם, 30.12.2008), אליו מפנה המבקש, הגיש העותר (להלן: אבוטבול) בקשה זהה לזו שהוגשה על ידי המבקש בעניין דנן. ביום 30.12.2008 הורה בית המשפט המחוזי למשיב לעשות מאמץ ולמצוא פיתרון "באופן יוצא דופן כדי שאפשר יהיה למצוא סוג כלשהו של מכשיר שיאפשר לעותר להעביר את זמנו, בין אם מדובר במכשירים שבזמנו אפשרו ובין במציאת תנאים והגבלות שיתאימו לעניינו הספציפי של העותר". משלא קוימה החלטה זו, הגיש אבוטבול בקשת ביזיון בית משפט. ביום 31.3.2009 בית המשפט חזר באופן שלא משתמע לשני פנים על החלטתו והורה "למשיב לבדוק עם אנשים טכניים את המפרטים שהוגשו ולמלא אחר החלטתי. בכפוף לבדיקות הנדרשות לצורך מניעת קשר חיצוני באמצעות המכשיר" (ההדגשה הוספה - ס' ג''). לצורך ביצוע הבדיקה האמורה ניתנו למשיב עשרים ימים. ביום 17.9.2009 חזר בית המשפט המחוזי על הדברים שהובעו בהחלטות הקודמות, והחליט כדלהלן:

"מאחר שרכישת המכשירים אינה יכולה להתבצע ישירות מהיבואן אלא רק באמצעות מרכז המכר בשב"ס, מכון [כך במקור, ס'ג''] היבואן לספק את המכשירים למרכז המכר, לאחר נטרול האפשרות לחברם לאינטרנט על ידי פירוק הרכיבים הרלוונטיים. דרך זו נראית לי ולפיכך יעביר היבואן למרכז המכר את המכשיר הרלוונטי, לאחר שיפרק מתוכו את כל הרכיבים המאפשרים חיבור לאינטרנט הן בצורה קווית והן בצורה אלחוטית, כאשר היבואן יעביר למרכז המכר שני סוגי מכשירים המצויים ברשותו, ומרכז המכר ושב"ס יבדקו באמצעות אנשי מקצוע מטעמם אם אכן האפשרות להתקשר ולהתחבר לאינטרנט נוטרלה. אם כך הדבר, לא תהיה מניעה כי העותר ירכוש באמצעות מרכז המכר את המכשיר המנוטרל" (ההדגשה הוספה - ס' ג'').

           אבוטבול הגיש בקשה לאכיפת הצו שניתן על ידי בית המשפט, וטען כי החלטתו לא קוימה כנדרש. ביום 18.01.2011 בקשתו נדחתה (עת"א 21800-09-10) ונקבע כי על אף העובדה שהמשיב לא בדק פיזית את המכשירים כפי שנצטווה לעשות, אין בכך משום ביזיון בית משפט, וזאת מהטעם הבא:

"על פני הדברים, דומה כי בדיקה פיזית של המכשיר הינה פעולה קלה ופשוטה, אשר כל בר בי רב בין כותלי בית הכלא יכול לבצעה. אולם, משנמצא, כי מדובר בבדיקה מורכבת, הכרוכה בהוצאת המכשיר לחברה חיצונית ובתשלום תמורה - הפכה החלטת בית המשפט לבלתי ניתנת ליישום, בבחינת החלטה שלא ניתן לקיימה.

לא יעלה על הדעת, להטיל על המשיב הוצאת מכשירים לבדיקות חיצוניות הכרוכות בתשלום, עבור כל אסיר שיבקש לרכוש את המכשיר המבוקש. זהו נטל מכביד שאין להטילו על המשיב, מה גם שהשלכותיו מרחיקות לכת ויש בכך כדי הנחת תקדים שלילי. זאת ועוד, בדיקה באמצעות חברה חיצונית אינה עונה על צרכי הביטחון והבטיחות וממילא, לא ניתן לקיימה.

... לטעמי, חוות הדעת שהוגשה מטעם קצין המחשוב של המשיב מקיימת את החלטת בית המשפט ומייתרת את הצורך בבדיקה פיזית של המכשירים. חוות הדעת מעמיקה ומתייחסת לחוות הדעת הנגדית, מטעם העותר, כמו גם, לדרכי הנטרול שהוצעו בגדרה" ( עת"א (מרכז) 21800-09-10 אבוטבול נ' משטרת ישראל, פס' 11 להחלטה (טרם פורסם, 18.01.2011)).

           הנה כי כן, אין בעניין אבוטבול כדי לסייע למבקש. באותו מקרה הורה בית המשפט לשב"ס לבדוק את הסוגיה בהתבסס על המידע שהיה קיים לפניו. עם גילוי מידע חדש והתבהרות הקושי הכרוך בהיענות לבקשת אבוטבול, הגיעה הפרשה לסיומה בהחלטה מיום 18.1.2011 שהובאה לעיל. לפיכך, לא מדובר במקרה בו ישנן סתירות בין הכרעות שיפוטיות שונות ביחס לאותו עניין המחייב את התערבותו והכרעתו של בית משפט זה. 

           סוף דבר, בקשת רשות הערעור נדחית.